במסגרת המחקר הנוכחי בוצע מעקב של שלוש שנים אחר חולי פרקינסון שעברו טיפול בגירוי מוחי עמוק (DBS). בוצעה השוואה של תסמינים מוטוריים, קוגניציה, מצב רוח והתנהגות בין חולים שעברו גירוי של גרעין הגלובוס פאלידום פארס אינטרנה (GPi) לחולים שעברוגרעין הסאב-תלמוס (STN).

אוכלוסיית החולים חולקה בצורה אקראית באופן שווה בין שתי זרועות המחקר. התוצאים המרכזי שנבדקו במחקר היו שיפור בתסמינים מוטוריים, שהוערכו על ידי המדד המאוחד למחלת הפרקינסון (UPDSR), ציון משוקלל לקוגניציה, מצב רוח והתנהגות וחוסר יכולת לסיים מעקב 36 חודשים לאחר הניתוח.

מתוך 128 החולים שהתחילו את המחקר, 90 חולים סיימו מעקב של שלוש שנים. נמצא שישנו יותר שיפור (עם מובהקות סטטיסטית) בתסמינים מוטוריים בחולים שעברו גירוי מוחי עמוק של ה-STN לעומת חולי ה-GPi.

 (median [interquartile range (IQR)] at 3 years, GPi 33 [23–41], STN 28 [20–36], p = 0.04).

לא נצפה הבדל בין הקבוצות בציון המשוקלל לקוגניציה, למצב רוח ולהתנהגות (GPi 83%י, STN 86%). בבחינת התוצאים המשניים במחקר נמצא, כי יש שיפור גדול יותר בתפקוד על פי מדד AMC לאחר גירוי מוחי עמוק של ה-STNי(mean ± SDי, GPiי65.2 ± 20.1, STNי72.6 ± 18.0, p = 0.05).

כמו כן, נצפתה הפחתת טיפול תרופתי משמעותית יותר לאחר גירוי מוחי עמוק של ה- STN:

(median levodopa equivalent dose [IQR] at 3 years, GPi 1,060 [657–1,860], STN 605 [411–875], p < 0.001).

לא נצפה הבדל בתופעות לוואי כתוצאה מהטיפול פרט לכך שבקבוצת ה-GPi נדרשו יותר ניתוחים למיקום ה-DBS באתר אחר (GPi n=8, STN n=1).

מסקנת החוקרים היא, שיש שיפור רב יותר בתסמינים המוטוריים ובתפקוד לאחר גירוי מוחי עמוק של ה-STN לעומת ה-GPi. לא נמצא הבדל בין שתי שיטות הטיפול מבחינת המדד המשוקלל לקוגניציה, מצב רוח והתנהגות והיכולת להשתתף במעקב.

מחקר זה מספק ראיות מדרג II, לפיהן גירוי מוחי עמוק של ה-STN עדיף על גירוי מוחי עמוק של ה-GPi בהיבט התוצאים שנבדקו במחקר ונמצאו מובהקים סטטיסטית.

מקור:
Odekereken, V.J.J. et al. (2016) Neurology. 86 (8), 755.

http://www.neurology.org/content/86/8/755.short