במחקר זה נבחנה האטרופיה של הקורפוס קלוסום בבדיקת תהודה מגנטית בחולי פרקינסון ונבחן הקשר בינה לבין הפגיעה הקוגניטיבית במחלה זו.

במחקר השתתפו 100 חולים עם מחלת פרקינסון (PD) ו-24 משתתפים בריאים ששימשו כקבוצת ביקורת. כלל המשתתפים עברו הערכה קלינית ונוירופסיכולוגית וסריקת תהודה מגנטית (MRI) סטרוקטורלית.

משתתפים עם PD הוגדרו כבעלי קוגניציה תקינה (PD-NCי; n=28), בעלי פגיעה קוגניטיבית קלה (PD-MCIי; n=47) או סובלים מדמנציה (PDDי; n=25) על פי קריטריוני Movement Disorder Society. בוצעה הערכה של ציוני Z של תפקוד קוגניטיבי (קשב וזיכרון עבודה, תפקודים ניהוליים, זיכרון, שפה, תפקוד ויזואלי-מרחבי).

על מנת להעריך את נפח הקורפוס קלוסום ותת-חלקיו (אנטריורי, מיד-אנטריורי, מרכזי, מיד-פוסטריורי, פוסטריורי) בוצע שימוש בעיבוד תמונה מסוג FreeSurfer והתאמה לנפח מוח כולל. בוצעה השוואה של נפחי הקורפוס קלוסום בין נבדקים עם PD לבין קבוצת הביקורת ובין קבוצות הקוגניציה השונות עם PD.

נעשה תקנון לגיל, מין, ומשך מחלת ה-PD ואנליזת רגרסיה נערכה על מנת להעריך את הקשר בין נפח הקורפוס קולוסום לתפקוד במדדים הקוגניטיביים השונים.

החוקרים מצאו, כי למשתתפים עם PD היו נפחי קורפוס קולוסום קטנים יותר באזורים המיד-אנטריורי והמרכזי לעומת משתתפים בריאים. משתתפים עם PDD הדגימו נפחים קטנים יותר באזורים רבים לעומת משתתפים עם PD-יMCI ו-PD-NC.

אטרופיה אזורית בקורפוס קולסום ניבאה פגיעות קוגניטיביות שונות: פגיעה באזורים מרכזיים נמצאה כקשורה בקשב וזיכרון עבודה, נפחים מיד-פוסטריורים נמצאו כקשורים בתפקודים ניהוליים, שפה וזיכרון ונפחים פוסטריורים נמצאים כקשורים בזיכרון ותפקוד ויזואלי-מרחבי.

מסקנת החוקרים היא, כי במחלת הפרקינסון מתרחש אובדן נפח משמעותי בקורפוס קולוסום עם חלוקה נוירואנטומית ספציפית ב-PDD וקשר בין אטרופיה אזורית לפגיעה תחומים קוגניטיביים שונים. אובדן נפח הקורפוס קולוסום תורם לביטוי הקליני של פגיעה קוגניטיבית במחלת הפרקינסון.

מקור:
Goldman, J.G. et al. (2017) Neurology. Online publication