במחקר חדש שנערך במספר מרכזים באירופה ובארה"ב ביקשו החוקרים לספק את התשתית הראייתית הטובה ביותר לקבלת החלטות בנוגע לנהיגה במחלת פרקינסון. למימוש מטרה זו החוקרים ביצעו מטה-אנליזה שהשווה מטופלים עם מחלת פרקינסון לקבוצת ביקורת של משתתפים בריאים בתוצאות נהיגה נטורליסטיות, בכביש ובסימולטור.

החוקרים חיפשו באופן שיטתי בשבעה מאגרים עיקריים (עד ינואר 2018) בכדי לאתר מחקרים אשר השוו ביצועי נהיגה של מטופלים עם מחלת פרקינסון לאלו של קבוצת ביקורת של משתתפים בריאים. אנליזה של הנתונים התבצע במטה-אנליזה של השפעות-אקראיות.

במחקר נכללו 50 מחקרים אשר כללו 5,410 משתתפים (1,995 עם מחלת פרקינסון, 3,455 משתתפים בריאים). אנליזה של הנתונים מצאה שהסיכוי לכישלון במבחן נהיגה מעשית עמד על פי 6.16 (רווח סמך 95% של 3.79-10.03) והסיכוי לתאונות במבחן סימולטור עמד על פי 2.63 (רווח סמך 95% של 1.64-4.22) אצל מטופלים עם מחלת פרקינסון, עם ציוני נהיגה גרועים יותר (הבדלים מתוקננים ממוצעים מ-0.50 עד 0.67). אולם, דיווח עצמי על מעורבות אמיתית בתאונות דרכים לא היה שונה בין שתי הקבוצות (יחס צולב 0.84, רווח סמך 95% של 0.57-1.23; p=0.38). תוצאות המחקר נותרו ללא שינוי גם לאחר תיקון לגיל, מין, וחשיפה לנהיגה, ולא נמצא השפעה ממתנת לפי חומרת המחלה.

החוקרים מסכמים שתוצאות המחקר מספקים ראיות משכנעות על כך שקיימת לקות משמעותית בנהיגתם של מטופלים עם מחלת פרקינסון, אך לא סיפקו תמיכה בצורך במתן ברישוי מחודש במחלת פרקינסון בהתבסס על נתוני תאונות בדיווח עצמי בלבד, מה שמדגיש את הצורך בדרכים אובייקטיביות להערכת מעורבות בתאונות דרכים.

מקור:

Trevor Thompson, Damian Poulter, Clare Miles, Marco Solmi, NicolaVeronese, André F. Carvalho, Brendon Stubbs, Ergun Y. Uc. Driving impairment and crash risk in Parkinson disease. Neurology Aug 2018. DOI:10.1212/WNL.0000000000006132