תשישות הקשורה למחלת פרקינסון היא בעיה קלינית משמעותית, והתהליכים הפתולוגיים אשר גורמים לתשישות זאת עדיין אינן ידועים. במחקר חדש שנערך במספר מרכזים בנורבגיה ובארה"ב, והתפרסם בכתב העת Acta Neurologica Scandinavia, ביקשו החוקרים לחקור את הקשר האפשרי בין סמנים דלקתיים פריפריים לבין תשישות במחלת פרקינסון.

במחקר נכללו 47 מטופלים עם מחלת פרקינסון שאובחנו לאחרונה וטרם התחילו טיפול רפואי, עם רמות תשישות נמוכות (3.0 ומטה) או גבוהות (מעל 5.5) לפי סולם חומרת התשישות (Fatigue Severity Scale, FSS). החוקרים השתמשו בקריטריונים אבחנתיים קפדניים בכדי לכלול מטופלים במחקר. מטופלים עם גורמים מבלבלים אפשריים לתשישות לא נכללו במחקר. ריכוז בסרום של פאנל של סמנים דלקתיים (IL-8, TNF-α, MCP1, MIP-1β, IL-6, IL-6R, p-selectin, E-selectin-1, ICAM, VCAM-1, CCL5, IL1-Ra ו-TNFR1) נמדד באמצעות טכנולוגיית ELISA במטופלים עם מחלת פרקינסון עם וללא תשישות בכדי להעריך את הקשרים האפשריים של תשישות במטופלים שאובחנו לאחרונה וטרם התחילו טיפול תרופתי.

חולי פרקינסון תשושים היו עם רמות גבוהות יותר באופן מובהק של האנטגוניסט לקולטן IL-1י(IL-1Ra)י(1,790 פיקוגרם/מ"ל (סטיית תקן 1007) בהשוואה ל-1,262 פיקוגרם/מ"ל (סטיית תקן 379)) ושל מולקולת האדהזיה VCAM1י(1,071 פיקוגרם/מ"ל (סטיית תקן 276) בהשוואה ל-895 פיקוגרם/מ"ל (סטיית תקן 229)) מאשר מטופלים לא-תשושים. מודל רגרסיה לוגיסטית בינארית, אשר כלל ציון FSS גבוה או נמוך כמשתנה התלוי וציון מוטורי UPDRS, MADRS, MMSE, ESS, IL1-Ra/VCAM-1  כמשתנים בלתי-תלויים, הראה השפעה מובהקת הן עבור IL1-Ra והן עבור VCAM-1.

לאור הממצאים החוקרים מסכמים שרמות גבוהות יותר בסרום של המולקולות הדלקתיות IL1-Ra ו-VCAM-1 היו קשורות לרמות תשישות גבוהות יותר בקרב מטופלים עם מחלת פרקינסון שאובחנו לאחרונה וטרם התחילו טיפול תרופתי. ממצאים אלו מדגישים ששינוי בתגובה החיסונית יכול לתרום לתשישות הקשורה למחלת פרקינסון, מהשלבים הקליניים המוקדמים ביותר של המחלה.

מקור:

Herlofson K, Heijnen CJ, Lange J, Alves G, Tysnes OB, Friedman JH, Fagundes CP. Inflammation and fatigue in early, untreated Parkinson's Disease. Acta Neurol Scand. 2018 Nov;138(5):394-399. doi: 10.1111/ane.12977. Epub 2018 Jun 26.