מטופלים עם מחלת פרקינסון לעיתים קרובות יורדים במשקל, גם בשלבים המוקדמים של המחלה. במחקר חדש שנערך ב-Utano National Hospital, בעיר קיוטו, יפן, והתפרסם בכתב העת Parkinsonism and Related Disorders, ביקשו החוקרים להבהיר את הקשר בין אינדקס מסת גוף (BMI) נמוך לבין פרוגנוזה במחלת פרקינסון.

החוקרים ערכו מחקר רטרוספקטיבי בקרב קוהורט של 651 מטופלים עם מחלת פרקינסון (380 נשים), כאשר התוצא העיקרי שנקבע היה הישרדות של המטופלים. בגלל הבדלי מין ב-BMI, הנתונים של הגברים והנשים הופרדו. החוקרים השוו את משך ההישרדות בין חולים עם תת-משקל (BMI < 18.5) וחולים ללא תת-משקל (BMI ≥ 18.5) וחישבו את היחסים הצולבים, מתוקנים לגורמים רלוונטיים אחרים.

בכדי לחקור את הקשר הכמותי למחצה בין הסיכון היחסי למוות ו-BMI, חילקו החוקרים את החולים לשליש התחתון, הבינוני והעליון של ה-BMI וחישבו את היחסים הצולבים של השליש התחתון והעליון, תוך התייחסות לשליש האמצעי כרפרנס.

שבעים ותשעה חולים (41 נשים) מתו במהלך תקופת מעקב ממוצעת של 39 (סטיית תקן 26) חודשים. מטופלים שסבלו מתת-משקל היו עם פרוגנוזת-חיים (life prognosis) נמוכה יותר בהשוואה למטופלים שלא סבלו מתת-משקל, וההפרש היה גדול יותר אצל גברים מאשר אצל נשים (יחס צולב מתוקן של 3.8, רווח סמך 95% של 1.9-7.9 אצל גברים, ויחס צולב של 1.8, רווח סמך 95% של 0.9-3.5 אצל נשים). אצל גברים, הקשר בין הישרדות ל-BMI היה הרבה יותר גרוע בשליש התחתון ומעט יותר גרוע בשליש העליון בהשוואה לשליש האמצעי. אצל נשים, ככל שה-BMI היה גבוה יותר, כך השתפרה הפרוגנוזה של ההישרדות. עם זאת, ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית.

לאור הממצאים, החוקרים מסכמים ש-BMI נמוך השפיע באופן משמעותי על הפרוגנוזה של מטופלים עם מחלת פרקינסון, בעיקר גברים.

מקור:

Park, Kwiyoung et al. Low body mass index and life prognosis in Parkinson's disease. Parkinsonism & Related Disorders , Volume 55 , 81 - 85